זיהוי הקוד האישי בעיצוב הבית, לאיזה טיפוס אתם משתייכים?

הטיפוס האגרן אוהב מאוד אוספים, הוא חובב פריטי וינטג’, אוהב לטייל לאורכו ולרוחבו של שוק הפשפשים, לסרוק כל פיסת קרטון בכל סמטה ומתחבר לרעיון האלוהי שלכל חפץ יש סיפור. המוטו המוביל אותו הוא: “תנו לחפצים לחיות”. מה רוצה לספר לכם הספר שהנחתם בתצוגה על המדף, האגרטל במרכזו של שולחן האוכל? איזה סיפור אתם מעוניינים לספר לשכנים כשהם קופצים לביקור? אגרנים אוהבים את הוואזה של סבתא. הם אוהבים לקבל מתנות ולשמור גם מכתבים שקיבלו לפני שנים רבות. האגרן אוהב לחוות חוויות שליליות או חיוביות – גם בכניסה לבית, העיקר להרגיש. “אוי איזה בלגאן יש לי…” 

האגרן לא חושב על תכנון. הקניות שלו נעשות באופן רגשי והמחשבה על  מיקום הפריט ושימושו תבוא רק אחרי ביצוע הרכישה.  

האגרן הוא בדרך כלל אדם דינאמי העורך שינויים בביתו מידי שנה ־ שנתיים, אך השינוי, לא יהיה כנראה, שינוי עומק. האגרן אוהב לחוות את ביתו כהמשך לאישיותו. לרובנו יש מידה של אגרנות: ניירת, חפצים מהסבים. 

אגרנות באה לידי ביטוי בצורה שונה מאחד לאחר. נתקלתי באישה שחשבה שהיא בכלל לא אגרנית, עד שהסבתי את תשומת לבה למסמכים שהיא אוגרת בשקדנות.

אגרן חדש קונה פריטים חדשים, אגרן ישן מוצא כל מיני חלקים בבית ובחוץ ושומר אותם, ויש אגרן כמו בעלי שמשלב ישן עם חדש. תחשבו על אגירה כמסע ציורי שלכם, מסע שמספר סיפור אישי.
כל חפץ מספר סיפור. למעשה, יש לכם מאגר של סיפורים .סיפור החיים שלנו שזור בתוך הרקמה של הבית, כמו אוסף חתולי הקרמיקה שלי או האהבה האין־סופית שלי לכרטיסי ברכה מנייר זהב או לוואשי טייפ. חשוב להבין לעומק מה הסיפורים שהאוספים הללו מספרים.